זכויות נשים בהיריון

סעיף 9א לחוק עבודת נשים תשי"ד - 1954, קובע כך:

לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות".

מעסיק שמפטר עובדת בתקופת ההריון עובר על החוק והינו חשוף בשני פנים, בפן האזרחי, המעסיק חשוף לתביעה מצד העובדת לקבלת פיצוי של 150% מהשכר המלא לכל התקופה המוגנת וכן פיצוי לפי סעיף 13א לחוק הקובע כי בית הדין לעבודה רשאי לפסוק פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, פיצוי שעשוי להגיע למאות אלפי שקלים.

בפן הפלילי, מעסיק שעבר על החוק בעצם מבצע עבירה פלילית ומשכך הוא חשוף להטלת עיצומים כספיים שיוטלו עליו באמצעות אגף האכיפה של משרד הכלכלה, הגוף הממונה על אכיפת חוקי העבודה.

חשוב לדעת כי "התקופה המוגנת" או "תקופת ההורות" אינה רק בתקופת ההריון, אלא תחילתה בהריון וסופה עד 60 יום לאחר חזרת העובדת מחופשת הלידה (גם לאחר הארכה כחוק).

הדרך היחידה לפטר עובדת בהריון הינה האמצעות הגשת בקשה למשרד הכלכלה להיתר פיטורי העובדת. בקשה שכזו גוררת בהכרח הליך בירוקרטי של כמה שבועות או חודשים בו מתבצעת חקירה וניתנת לעובדת הזכות להגיב לטענות המעסיק. יש לציין כי בדרך כלל ישנה התחשבות במצבים של פירוק חברה/פשיטת רגל או סגירת העסק מסיבות שונות אם כי כל מקרה לגופו.

פיטורין בהריון אינם דבר פשוט, לעיתים, פעולות נכונות בזמן הנכון עשויות לסייע בפן המשפטי וחשוב להיוועץ בעו"ד מתחום דיני העבודה במצבים אלה.

ההגנה לפי חוק זה הינה רק לאחר 6 חודשי עבודה מלאים אצל אותו מעסיק.

סעיף 9א(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954, קובע כך:

לא יפגע מעסיק בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה.

הרעת תנאים ופגיעה בהכנסה פירושן פגיעה בשכר, פגיעה במעמד, תנאי עבודה פחותים, הטבות שנשללות ועוד. חשוב להבין כי בדיוק כמו במקרה של פיטורין בהריון, יש להימנע מלעשות צעד של הרעת תנאים בלא קבלת היתר מאת משרד הכלכלה.

גם הרעת תנאים הינה עבירה פלילית לצד חשיפה לתביעה אזרחית מצד העובדת המפוטרת.

גם בעניין זה הגנת החוק הינה רק לאחר 6 חודשי עבודה מלאים אצל אותו מעסיק.

סעיף 14א(11) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, קובע כך:

פיטר, בלא היתר, עובדת או עובד שעברו טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ-גופית, לפי העניין, לקראת שתי לידות, בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), או במשך תקופה של 150 ימים שלאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, בניגוד להוראות סעיף (ה)(1), או עובדים כאמור שחלה הגבלה על פיטוריהם בתקופת הטיפולים או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת הטיפולים, בניגוד להוראות סעיף 9(ה)(3);

כלומר, טיפולי פוריות, לעובד או לעובדת, מגנים על העובדים העוברים את הטיפולים מפיטורין גם בתקופת ההיעדרות עצמה (כלומר בימי מחלה או הטיפול עצמו, וגם עד לתקופה של 150 ימים מתחילת הטיפולים. חשוב לדעת כי החוק מגביל את ההגנה לשתי לידות כלומר, עובדים שלהם כבר שני ילדים, לא יוכלו ליהנות מההגנה שמספק החוק.

גם ההגנה של החוק בטיפולי פוריות הינה רק לאחר 6 חודשי עבודה מלאים אצל אותו מעסיק.

במקביל לחוק עבודת נשים, קיימת הגנה נוספת על זכויות נשים בהריון או בתקופת ההורות והיא בהתאם לסעיף 2א לחוק שוויון הזדמנויות בעבוד, תשמ"ח-1988.

היתרון של חוק השוויון הנו העובדה כי אין מגבלה של 6 חודשי עבודה לצורך תחולת ההגנה של החוק, אך החיסרון הוא שבעוד חוק עבודת נשים עוסק בעובדות (פיטורין וכדו'), הרי שחוק שוויון הזדמנויות בעבודה עוסק ב"כוונות" כלומר, כדי לקבל פיצוי לפי חוק זה יש להוכיח קשר סיבתי עובדתי משפטי בין המעשה האסור, כגון פיטורי עובדת בהריון, לבין ההריון או הלידה עצמם.

חובת ההוכחה לפי חוק זה בניגוד לחוק עבודת נשים הינה על העובדת עצמה.

עובדת שהצליחה להוכיח כי נעשתה כלפיה עבירה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, עשויה להיות זכאית לפיצוי של 120,000 ש"ח, זאת בהתאם לסעיף 10א לחוק.